גאורגיה, הסדרה האורבנית־אפוקליפטית

במהלך השנים הצלמת שבה למקומות אלה שוב ושוב, וכל פעם צילמה אותם מחדש במאמץ לפענח את הסיבות למשיכה שלה אליהם ולסקרנות שעוררו בה. עם הזמן התברר, שיש בהם מרכיב מהביוגרפיה הפיזית והנפשית שלה, מילדותה ונעוריה בשכונה קטנה ומכוערת בעיר בת ים שבישראל, מכך שמגיל צעיר זיהתה את הכיעור שאפף אותה מכל עבר, נאבקה בו שלא יפלוש לנפשה ושנאה אותו.
מועקה כזאת שורה על הקיום באתרים המצולמים בסדרה זו אבל נראה שהאנשים לא מבחינים בה או מסכינים עימה; הם אדישים לה, חיים לצידה, מושפעים ממנה ולא חשים בכך. התלישות של בניינים בודדים עומדים מול אופק פתוח בסתיו, מתקני שעשועים אפוקליפטיים בפארק מוזנח, רחבת שוק ומבניו המטים ליפול… כל אלה נראים כמו סימנים לסוף העולם ועם זאת הם ביטויים לעולם שממשיך ומתקיים. נראה שתחושת הקץ המרחפת מעל הראשים לא מציאותית כביכול, היא מוכחשת ונהדפת מתודעת התושבים ונקלטת רק במחשבות ובתחושות של הצלמת ובצילומיה.