הדראג קווין המצולמת היא ‘מיס דובדבן’. בחיי היומיום היא גבר בשם דודו אדרעי, יליד שנות השמונים, שבא מבית מסורתי, גדל באילת, שירת במשמר הגבול, למד איפור ומשחק, והיום גר ועובד בתל אביב. דודו מצליח לעשות את מה שנחשב כמעט בלתי אפשרי – הוא נלחם להביא את האמנות שלו, לבטא צדדים באישיותו, לא לוותר על עצמו ולא להתייאש. על מנת להצליח בכך עליו חייב להיות חזק, נחוש, חד ומתמיד ועם זאת להישאר רגיש, אנושי, תמים ופגיע.

הביטחון העצמי של דודו וכמיהתו לחשיפה והכרה, הנינוחות שהצלמת השרתה עליו והכימיה בין שניהם באו לביטוי ברמת האינטימיות הנדירה שמאפיינת את תוכן הצילומים ואת התחושות הליריות שמתעוררות למראם. מבחינה נרטיבית הצילומים עוקבים אחרי ההכנות של מיס דובדבן להופעה – שלב האיפור, בחירת הפאה, פשיטת הבגדים ולבישת כל העזרים הקודמים לשמלה (בתוכם חזיות שונות, מחטבים ופריטים אחרים). מבחינה אינטימית הצילומים מבטאים את האמון המלא שמיס דובדבן העניקה לצלמת ובאמצעותה למתבונן בצילומים, הם מנציחים את החוויה הנדירה של התמסרות – של צילום אדם כשהוא כמעט חשוף לחלוטין נפשית ופיזית בשעה שהוא מודע לכך, מוכן לכך ורוצה בכך. תגובה הרגשית של הצלמת להתמסרות באה גם היא לביטוי בצילום, שכולו חן וחסד, רגש טהור וכניסה לקודש הקודשים של הנפש.

הצילום נעשה בתנאים קשים, בחלל קטן מאוד, דחוס חפצים עם תאורת־חדר נמוכה ותאורה חזקה יותר של ראי האיפור. אילוצים אלה נוצלו כדי לצלם תמונות אינטימיות מאוד. חרף הצפיפות לא נעשתה התערבות מצד הצלמת במהלך הדברים שהתרחשו בחדר, בעבודת המאפר ובמהלך ההתלבשות, בנעילת הנעליים וביתר הפרטים והאמצעים של הטרנספיגורציה בה דודו ברא את עצמו בדמותה של מיס דובדבן.