הצהרת אמן

כאמנית אני נפקדת־נוכחת. נפקדת במובן זה, שבדרך כלל אני לא מנסה לשלוט בסיטואציה המצולמת או לביים אותה או להשפיע עליה באמצעים צילומיים או בעצם נוכחותי. נוכחת במובן זה, שאין לי עניין בשיקוף ניטרלי שלה (כמו בנקודת מבט אנתרופולוגית או עיתונאית או “מתעדת” גרידא אחרת), אלא בביטוי הסובייקטיבי שלי – בתחושות, ברגשות, במחשבות ובהבנה שהסיטואציה המצולמת מעוררת בי. נקודת מוצא זו משווה לצילומים שלי אופי אמנותי ואינטימי על פני אופי תיעודי ושווה נפש.

בדרך כלל אני בוחרת לצלם בני אדם בסביבת חייהם, במרחב הפרטי שלהם, מבלי לפלוש או להציץ אלא להשתתף ולשקף את עצמי בתוכו באופן שקט, אינטימי ואמפתי, להתבונן בו ולפרש אותו בלי להשפיע על המתרחש, להיות־לא־להיות חלק מהדינמיקה. במעגל רחב יותר אני מצלמת מעשי ידי אדם – סביבות אורבניות, אופנה ושאר ביטויים אנושיים. והכל מתוך פרשנות אישית, דרך העדשה והפילטרים של העולם החווייתי, המנטלי והערכי שלי.

אני מתמקדת בסיטואציות טבעיות, שמטיבן הן חד־פעמיות כמו גם נקודת ההשקפה שלי; זו מתפתחת ועוברת תמורות תוך אינטראקציה עם המציאות ועם הצטברות הביוגרפיה. ההשתנות המתמדת החיצונית והפנימית מקנה לפריימים נדירות חד־פעמית שלא ניתנת למִחזור. כך אני מנציחה בצילום את הרשמים המשתנים והשפעתם על רגעי חיי החולפים.