הספר מציג צילומים של חדוה רוקח מארבעה מתקני כליאה במדינת מיין שבארצות הברית, בקיץ 2026. רוקח צילמה אסירים ואנשי צוות במקומות שבהם הם חיים ועובדים — בתאים, באגפים, בספרייה, בחדרי תפילה ובגינות. הצילומים נעשו ללא בימוי, באור הקיים במקומות אלה, ומתבוננים באנשים ובסביבתם כחלק משגרת החיים במתקני הכליאה.

הצילומים משקפים את חוויית המפגש של רוקח עם מערכת הכליאה של מיין, שבה פועל מודל המשלב עקרונות של ענישה ושיקום, בין היתר בהשפעת מערכות כליאה בנורבגיה. הם מראים אסירים כבני אדם מורכבים, מבלי לטשטש את האחריות למעשים שהביאו אותם למאסר. האור, החללים והמרחקים בין האנשים נעשים חלק מן המפגש עם המציאות המצולמת. האור משפיע על האווירה שבה מתקיימים חיי היומיום במתקנים, ובה בעת מעצב את האופן שבו הצופה חווה את האנשים והמקומות דרך הצילומים.

בחלק מהצילומים נמחקו דמויות ובמקומן נותרו חללים לבנים או צלליות לבנות, בעקבות מגבלות על פרסום פניהם של מצולמים. המחיקה אינה מוסווית או מרוככת, והחללים הלבנים בולטים בתוך המרחב הצילומי. ההתערבות הופכת את ההיעדר לחלק מן הדימוי ומעוררת מחשבה על האנשים שנמחקו מן התמונה, על המעשים שהביאו לכליאתם ועל הקורבנות שחייהם נפגעו או נגדעו.

הספר לא מבקש להעריך את מודל הכליאה והשיקום של מיין. הוא מציע להתבונן באנשים ובמקומות כפי שפגשה אותם הצלמת, ולהעלות שאלות על כליאה וחירות, ענישה ושיקום, אחריות והאפשרות לחזור לחברה.

הפרויקט נוצר כעבודה אמנותית עצמאית. מחלקת הכליאה והשיקום של מיין סייעה בגישה למתקנים ובהיבטים לוגיסטיים, ללא התערבות בעבודה האמנותית. המהדורה האמריקאית מודפסת במרכז הכליאה והשיקום של מיין, וחלק מההכנסות מוקדש לקרן האסירים (Resident Benefit Fund).